סיפור לימים הנוראים - מפגשים ראשונים עם אלוהים

בדרך  לבית  הכנסת  -  מפגשים  ראשונים  עם אלוהים

      הלכתי  עם  אשתי  לשוק  מחנה יהודה  בערב ראש השנה ותוך כדי  חיפוש אחר  מקום  חניה נזכרתי  באחת  החוויות  החזקות  של  ילדותי  -  ההליכה מרחוב קרן  היסוד  6 ( שם  גדלתי  עד גיל  10 ) בשעה  8  בבקר    הליכה  מהירה  ..  בבקרו  של  יום  הכיפורים  מידי  שנה  עד בית  הכנסת  שאותו  הקים  סבי  בזיכרון  טוביה.בדרך  פגשתי  את  אלוהים  מציץ  מחלונות  בתי  ברוידא  ואבא  שלי  הופך  לסגן של  אלוהים  ברגע  שהוא  מתעטף  בטלית.  

    בדרך  אלוהים  לבש מספר צורות  ראיתי  אותו  מסתתר בכתר של  מדונה , מתחפש ליהודי  אשכנזי  ליד ישורון .אח''כ אלוהים  אין  לו יד ברחוב הגידם  ואז הוא מציץ  עלי  מכל  חלון   באהל  משה ומשגיח עלי ועל  אבא   מלמעלה ...עד שהוא ממנה את  אבי  לסגנו  וממשיך  הלאה....

      במבט  לאחור  אחרי  45  שנה  לא  רק  שאינני  יכול  להכחיש או  לאשר  את  נוכחותו  של  האל  בשכונת  רחביה או  בשערי  חסד  או  בנחלאות -  נהפוך  הוא  - אני  משוכנע היום  -  יותר  מאי  פעם   שאם  האל  מבקר  בירושלים  אז הוא  מגיע  מידי  כיפור  ועוקב אחר ההולכים  מכיכר פריז עד לשוק מחנה יהודה  הסגור ומוודא  שכולם  מגיעים  בשלום  ליעדם.....

  ------------------------------------------------------------------------------------------
קטע ראשון   מקרן  היסוד 6 ועד כיכר פריז -  אלוהים  מופיע פעם  ראשונה...

      השעה 0740 -  ואנחנו  כבר  בחצר הבניין  ... אבא  שלי  רץ  לרחוב השומם  ומסתכל  ימינה ,לקבל  את  פני  אחיו  שעולה אלינו  מדרום  .. אני מאזין  לקולות  מהחצר של  הטרה סנטה  וזה ברור לי  לגמרי  שהילדים  שם  בחצר מאחורי  החומות  הגבוהות  יש  להם  יום  כיפור  אחר -  לא כמו  שלנו  ,,, אלוהים  איתנו ולא עם  הילדים  של  טרה סנטה .... מה פתאום  ילדים  צוהלים  ביום  כיפור ...ביום  כיפור הולכים  לפגוש את  אלוהים  ולא משחקים  ...מי  זו  בכלל  האישה הזו  שמשקיפה  על  כיכר פריז  מלמעלה ומה פתאום  יש  לה כתר סביב הראש  -  נדמה לי  שהכתר שלה זוהר  לכבוד כיפור  .  לא יכול  להיות אבא תיראה -  הכתר של  האישה הזו  נוצץ  בשמש  ... למה אתה לא מסתכל? ... אבא תרים  את  הראש רק לרגע אני  אומר בליבי ..  אם  הוא רק  היה מסתכל ...  מה הוא היה אומר על  הכתר הנוצץ  של  אלוהים ?... נדמה לי  שלשניה אחת  הוא הגניב מבט  חטוף  למעלה וראיתי  איזה חיוך  על  פניו.....

אלוהים  מעל  כיכר  פריז 

(מקורתמונהhttp://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/c2/PikiWiki_Israel_4130_Terra_Sancta_Jerusalem.JPG/800px-PikiWiki_Israel_4130_Terra_Sancta_Jerusalem.JPG  )

קטע שני  בין  היכל  שלמה לישורון -  אלוהים  של  האשכנזים

      אבא  -  אני  מקשה  ''למה כל  הטליתות כאן  עם  פסים  שחורים  וענקיים ''  ?  אבא  שלי  מגיב בזריזות  - ''ככה  זה  אצל  האשכנזים...'' התשובה  בהחלט  סיפקה  אותי  ...  אנחנו  ספרדים  ואלוהים  נתן  לנו  טלית  כחולה ומבריקה .. אין  כמו  טלית כחולה  -  כחול זה  הצבע  של  אלוהים  אני  חושב ...  הרי  השמיים  כחולים ...אלוהינו  שבשמיים  יש  לו ים  כחול  .. אצל  האשכנזים  יש משהוא  לא בסדר  בגלל  זה  הם  קיבלו  טלית  שחורה   ..  הם  בעונש  ...  אז מה  יש להם  מרפסת  כזו  קטנה שאלוהים  מופיע  בה מעל  רחוב  קרן  היסוד ...עוד מעט  אלוהים הספרדי  יצא  ויוכיח  לכל  העולם  שהוא  הגדול  מכולם – אין  כמו  אלוהים  שמדבר  לדינו....ובכלל  בחזית של  ישורון  שמעתי  אנשים  מדברים  אנגלית ...  אכן  אנגלית  -  אלוהים  האמיתי  לא  מבין  אנגלית  ..  והאנשים  יקבלו  את  ענשם  כי  דיברו  אנגלית  לפני  אלוהים  ....  כל האשכנזים האלה לא יקבלו חלה עם  שמן  זית  וזעתר בסוף  היום  ,,,,  וגם  לא ישתו  פפיטדה  ( מיץ  מגרעיני מילון )...איזה נורא להיות  אשכנזי  עם  אלוהים  שלובש שחור....

היכל שלמה והמרפסת  של  אלוהים

( מקור תמונה http://www.edu-negev.gov.il/bs/relakurt/jerusalem/hekal-shlomo.bmp )

קטע שלישי ובו  הלכנו  ברחובות  נרקיס והגידם  עד  רחוב בצלאל וגילינו  שלאלוהים  יש שפם

  איזה שקט...  כאן  אלוהים  מסתובב בשקט ... אלוהים  עסוק עכשיו  בלכוון  את  כולם  לבתי  הכנסת  ...אני  ואבא  ודוד אברם  הולכים  לבד  ברחובות  השוממים..  אבא  ואברם  מתווכחים  על  השער של  אודי  רובוביץ'  בשבת  האחרונה  ...  אברם  אומר שהדוקטור  גילר צריך  לשחק יותר קדימה ובשבת  נגד הסקציה של  נס ציונה אנחנו  נראה להם   ואז אני  ניזכר שבעצם  בכל  שבת  אבא שלי  צועק ''יש אלוהים  '' כשבית''ר מבקיעים  שער ..  אני  תוהה   ככה ביני  לבין  עצמי  --  אלוהים  מופיע מידי  שבת  בימק'א  ואיזה מזל  יש לי  שאבא  שלי  ואלוהים  כאלה חברים  טובים....  אלוהים  מתקבל  בשמחה כזאת  גדולה אחרי  כל  שער של  בית''ר   -   אז אלוהים  שומר גם  על  בית''ר .. ועל  אברם  ..  ועל  כל  אוהדי  בית''ר ..  אלוהים  יושב מידי  שבת  במגדל  של  ימק'א ... לפי  דוד אברם ''שאול  הבלם  --  הוא הוא  שאול  המלך  ולא שאול  התנ'כי ''    .....

   ואין  הוכחה טובה מאלוהים  של  בית''ר מהליכה ברחוב הגידם ...    הגידם  היה קודם  כל  אוהד בית''ר ואבא מספר לי  שהוא איבד את  היד באיזה  מלחמה איומה ונוראה. ( בטח  נגד אוהדי  הפועל )... אני  מסתכל  אל תוך  הבית  הישן  בצד שמאל  ..  נדמה לי  שראיתי  את  אלוהים  מציץ  מהחלון  .. אולי  היתה זו  דמות  אישה מבוגרת  ??? .. לא משנה אסור להתעכב ..  הולכים  בזריזות  ..  אסור לבייש את  אבא שעכשיו  ממש רץ ..  צריך  להגיע בזמן  לבית  הכנסת....

שליחו  הראשון  של  אלוהים  לפי  אבא שלי  ד'ר גילר

( מקור http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/c/c8/Gellerito.jpg )

קטע רביעי ואחרון  בהחלט  ובו  פגשתי  את  אלוהים  בזכרון  טוביה

   חצינו  את  רחוב בצלאל  ונכנסנו  לשכונת  בתי ראנד ...  מימיננו  עולים  קולות  תחינה אדירים  לאלוהים  ...  אבא  פותח  את  השקית  של  הטלית תוך  כדי  הליכה ..  אני  כבר משווע   לטלית  משלי ...  אני  מרגיש מין  שלווה שכזאת  ...  תיכף  נגיע  לבית  הכנסת ...  אלוהים  נמצא כאן  בכל  בית ..  נרות  זיכרון  בחלונות  ..  נדמה לי  שאלוהים  מסתכל  עלי  מכל  סורג  ... בתי  ברוידא  משמאל  ..  נדמה לי  שאני  שומע  קול  בכי ....  אלוהינו  שבשמים ..  כאן  זה לא אלוהים  של  בית'ר  או  של  כיכר  פריז  כאן  זה  ה א ל ו ה י ם 

אי  אפשר  להסתתר  ..  א  ל ו ה י ם  בכל  פינה  ... אנחנו  כבר מגיעים  והנה אבא  מוציא  את  הטלית   ממלמל  כמה  מילים  ומתעטף  ...   אבא  שלי  עכשיו  עם  אלוהים  ... לבדו ..  הוא פתאום  לא שם  לב אלי ..  הוא גם  לא עונה לאברם  ....  שתיקה   ....  ונכנסנו  פנימה  לבית  הכנסת ...

    יחזקאל הגבאי    שהוא נציגו  הרשמי  של  אלוהים  בבית  הכנסת  מפנה לנו  מקום  ליד ארון  הקדש  ...   ועכשיו  שאבא  שלי  מתיישב אני  מרגיש מין   אנחת  רווחה בקרב המתפללים ...  אפשר להתחיל  בתפילה  ....  ואני בטוח  לרגע שאבא  שלי  הוא בכלל  לא כאן ...   

 

( מקור  יורם  הראל   -  קורס מורי  דרך )

 

  

האם ניפתח המירוץ למציאת אוצרות המקדש ?

'' באותם  ימים  עצמם  יצא '' ישוע בן  תבותי'' , אחד הכהנים ,לאחר שקיבל  מקיסר הבטחה בשבועה כי  יחוס על  חייו אם  ימסור לידיו  אחדים  מכלי  הקדש היקרים  .ומקיר ההיכל  הוציא ומסר שתי  מנורות הדומות  לאלה הנמצאות  בתוך  ההיכל וכן  שולחנות ,קנקנים  ופנכות,כולם  עשויים  זהב טהור וכבדים  מאד''.....( מלחמת  היהודים  ברומאים  ג' 387)

בשבוע  שעבר ''בין  המייצרים''  הוזמנתי  ע'י  תייר אנגלי  שסירב בתוקף  להזדהות  בשמו   האמיתי  לטיול  ג'יפים  בין  בתי הכנסת  בגליל  העליון. לשאלתי  אם  יש  לו  העדפות  כל שהן נעניתי  בזריזות  לא  אופיינית  עוד בשיחת  הטלפון  מלונדון -  העיקר שנהיה קרובים  למירון..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 רגע חורבן  וביזת  בית המקדש - שימו  לב לבחור  עם  המנורה בצד שמאל :

( מקור –ויקי שיתוף של  פרנסיסקו האייז )

 בבקר תשעה באב' אספתי את הבחור  לטיול  ג'יפים  בעקבות  הישוב היהודי  לאחר חורבן  בית  שני  בגליל העליון.המסלול  החל  בבית  הכנסת  העתיק של  גוש חלב שם  מעל  אפיק  הנחל  עומדים  בתפארתם  שרידי  בית  כנסת  יפהפה מהמאה הרביעית  , ומשם  לבית  הכנסת  העתיק של ברעם ( אכן  כן  בצמוד לשרידי  הכפר שננטש בתש'ח  ) . משם  יצאנו  לבית  הכנסת  העתיק במירון ...  עד לאותו  הרגע  טיול  שיגרתי  של  בתי  כנסת  עתיקים  בגליל  ...

  בית הכנסת  בגוש חלב

ואז אומר לי  ''הנוסע  האנגלי''  שלי   -  בוא נצא  ל''עכברא'' . ''הנוסע  האנגלי'' שלי  שאל  אותי  אם  אני  יודע  לשמור סוד.. לטענתו הוא מחזיק בידיו  אוסף  של  עדויות  ש''סלע  עכברה'' -  אוצר בתוכו  את  כלי  המקדש השדודים... והוא מוקד של  חיפושים  כבר קרוב ל 2000  שנה .מיותר לציין  שנאחזתי  התרגשות  גדולה , שכן  מעולם  לא  הייתי  ב''עכברא''  מעולם . ירדתי  במהירות  לצומת  מירון  ומשם  בדהרה קלה ל''עכברא''.

       בדרך לסלע עכברה:

אז מה סיפר לי  ה''נוסע'' שלי  בדרך  לחפירות  ?

 ובכן    ה''סלב''  האחרון  שחפר ב''עכברא''   היה נפוליאון  שבדרך  למצור על  עכו  ישב ב''עכברא'' -  עם  מיטב החופרים  שלו  -  כן  אלה  שמצאו  את  אבן  הרוזטה  עוד קודם  לכן  במצרים  ופענחו  את  כתב החרטומים  , נפוליאון  הביא עימו  את  הכרטוגרף  המפורסם  של ''ז'קוטין'' - מומחה במפות  עתיקות  ובעל  נסיון  רב בגלוי  ממצאים  ארכיאולוגים...

 '' האנגלי'' – טען  באזני שהמידע שהיה למשלחת  נפוליאון    היה גרוע   והם  חפרו  במקום  הלא נכון. ( בתצלום  מפת  ז'קוטן  לפיה  חיפש נפוליאון את האוצרות )

כמובן  שנסחפתי  בסיפור  ומיד שאלתי  את  השאלה המתבקשת -  אז למי  יש את המידע ?

 '' האנגלי'' שלי  כבר מצטייר  לי  כחיקוי חמוד של  הריסון פורד  , ענה לי  בזריזות  -  'שמקובלי  צפת  החל  מהמאה ה 16  ידעו  לזהות  בוודאות  את  מיקום  האוצרות  ושנפוליאון  מגיע לאזור הוא מקבל  בכוונה מידע שגוי  מיהודי צפת....

שני מקורות  נותנים  לנו  את  המיקום  לוחש לי  ''האנגלי'' ..... האחד, ספרו של רבי חיים הורוביץ ''חיבת ירושלים ''(1844) המציין את מרחב נחל עכברא  כמקום האוצר, השני ספרו של המקובל רבי נפתלי בן יעקב אלחנן  ''עמק המלך'' (1684) שנכתב באמסטרדם הרומז על המצאות אוצרות גנוזים ליד עין-כחל.      ואז הוא  מוציא  ספר  מרופט  ( עותק של  ''חיבת  ירושלים'' ) מראה לי את עמוד השער וקורא  היכן  נמצאים  אוצרות  המקדש.....

עין כתל לדרום צפת סמוך לעכברא בדרך

שהולכים מצפת לטבריא יש בקעה גלולה

ועמוקה מאור ולמטה מעיין מים טונים ונקרא

עין כתל ועוברים לרך עליו ויש שם כמה בתים

ושם נגל מזרת יש הר זקוף וגבוה מאל ולמעלה

בראשו תצוב מעט בעובי ההר כלמות שער וסתו׳

ואומרים שבזה ההר נגנזו כלי בהמ״ק והלא המה

בכתובי׳ במס׳ כלים של בהמ״ק• ע׳ בסוף הספר.

 הגענו  לעכברא  ששימר את שמו הארמי או העברי כשאר הכפרים שבסביבתו, קדיתא, נבוריא, דלתא וגוש חלב, כמותם היה יישוב יהודי מתקופת התלמוד, שננטש מתושביו היהודים כנראה עם  הכיבוש המוסלמי  במאה השביעית. 

  המתח בג'יפ  גאה . ''האנגלי'' הוציא מכיסו  מפה מקומטת  והתחיל  לכוון  אותי   בדרך  המשובשת  .לפתע הרים  את  עיניו  - והצביע על  מעין  קשת  חצובה בסלע -  ''עמוד כאן  ותן  לי  כמה דקות ...''

יצאתי  מהרכב  ונעמדתי  מול  הסלע   המרשים  ...

''האנגלי'' חזר  לרכב- ''תעשה לי  טובה  אני  מוכן  להוסיף  לך  עוד חמשת  אלפים  דולר  ... רק  אל תספר  לאיש על  הסלע  הזה ..'' . והוסיף  '''מחר  אתה פנוי'' ?

עוד באותו הלילה חזרתי  לשם...לבד...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בכל מקרה זה יופי של אזור לטיולים גם  אם  לא  נמצא  אוצרות ....

השבוע נזדמן  לי לקחת לסיור במדבר יהודה  שלוש נשים מקסימות בוגרות  בית הספר התיכון  היהודי של  קיפטאון  ( אולי יוהנסבורג )  ילידות 56 שנפגשו בשנית לכנס מחזור לאחר 37  שנה – ולפי  הרושם  שלי  המפגש  שנמשך  לאורך  שבוע במלון ירושלמי -- היה מוצלח   במיוחד  .

כל בוגרי בית הספר נאלצו לעזוב את ארצם  עם  סיומו של משטר האפרטהייד ועברו  למדינות שונות ברחבי  הגלובוס – קנדה, אוסטרליה, אנגליה וארה'ב ולרובם  היה זה מפגש ראשון עם  ישראל ושלוש נשים  הזמינו אותי לסיור פרטי במדבר יהודה.

הסיור ( שלא נכלל בתכנית המפגש ) ניפתח  במסלול ג'יפים מנבי מוסא להורקניה , מצוקי דרגות,עינות קדם ,ועין  גדי  - והתחנה האחרונה מנזר גרסימוס  בדיר חג'לה . התחלנו  לטפס בפקק הנוראי בדרך  לירושלים ואז שברתי  ימינה לכיוון  מחסום חיזמא בניסיון  נואש לעקוף  את  הפקק בדרך  לתל אביב – את  מה שקרה מכאן  ואילך  '' דרך ארץ  המחסומים  והגידור '' אנסה לתאר לכם  כאן. ( כמובן  שכל  השיחה התנהלה באנגלית )

            ---------------------------------------------------------------

ג'ין:  '' אז עמי , לאן  נוסעים  מכאן ? "

אני: "זה יופי של  קיצור ( משאית פלשתינאית  עם עופות מלפני ) – מיד אנחנו על הכביש המהיר לתל אביב"

מישל : " אני  רואה סוף סוף מכוניות עם לוחיות זיהוי ערביות "

אני : " כן, זה הקיצור שלהם מרמאללה לבית לחם "  ( משקר קצת )

ג'ין :  ''ומה זו הגדר מימין ''   ?  ????

 אני :'' זה הגדר . זו  החומה . זה הבטחון'' . ( בבטחון מוחלט )

 שתיקה באוטו......

אני :  '' מנסה לחזק את  דברי – זה מה שמונע אתם  יודעות  פיגועים , פיצוצים ,מתאבדים.''

שרלוט : '' לפי מה יש גדר ואיפה אין  ?''

אני : ''לפי הקו  הירוק פחות או  יותר''

 אנחנו  מול  פסגת זאב

 שרלוט : ''הגדר – לפי הבנתי איננה על  הקו  הירוק ''

אני :   ''אכן  כן  יש בעיה , ירושלים  גדלה ...''.

ג'ין :'' זה נראה מסובך  , אני רואה שהגדר מקיפה יהודים  וערבים  כאחד ''

( מאיפה היא יודעת  איך  נראה בית  ערבי  האנגליה  הזו  אני  מסנן ....)

אני :'' נכון  יש כ 300000 ערבים  בירושלים  שהגדר מגינה גם  עליהם''

ג'ין : '' למה יש להם מיכלי מים שחורים על הגג? ''  

אני: '' זה לאגור מים – מנהג עוד מימי המצור...'' ( יצא לי  ממש חזק  - ומיד חשבתי  על  דרך  בורמה...)

 הגענו למחסום והם  לא מפסיקות לצלם

 שרלוט :'' אני  לא  מבינה , אני רואה שאף  פלשטינאי לא מגיע במכוניתו  למחסום .''

אני : ''אני גם  לא מבין'' ( לא מאמין למה שאני אומר... )

מישל : ''מה יש פה להבין'' (  רעד קל  בקולה )''אין  להם  מכוניות''

 שרלוט : ''ודאי  שיש  -ושואלת  אותי  האם  להוציא  דרכונים''

 ג'ין  :( אל  מול  פני  החיילת ) –'' כדאי  שנפסיק לצלם  אולי יש כאן  עניין צבאי''

צחוק רועם באוטו....

 אני : ''עברנו  לישראל !!!!'' ( נוסעים בתוך  פסגת  זאב )

שלושתם  יחד : '' ואיפה היינו  עד עכשיו?''

 אני : ??? ( נושך  שפתיים) –  ''גם  בישראל ''

ג'ין : ''אז בשביל  מה מחסום  ???''......

אני :: ''לא יודע..... ותכניסו  את  הדרכונים  ממש אין  צורך  .....''

והחקירה נמשכת...

אנחנו  נוסעים  למחסום גבעת  זאב על  443

שרלוט :  ''עוד מחסום''

אני: ( מנסה לרומם את מצב הרוח )'' זה בסדר ,זה מחסום  מהצד השני''

ג'ין :'' משהוא מוזר –לפני כמה דקות עברנו מחסום ... למי  זה מיועד ?''

אני :'' זה מחסום לכביש לישראלים  בלבד ''( מתבלבל לרגע ) '' לא לא ליהודים בלבד '' – (מתקן )  '' זה כביש לכולם  לפי  החלטת  בית  המשפט העליון '' ( נזכרתי משהוא.... )

נוסעים כמה דקות בין  שתי חומות עם ציורי קיר.. שמדמים חלונות...

 שתיקה רועמת באוטו

מישל : ''אני לא רואה ערבים...''

אני : ( משקר ממש )'' הם לא אוהבים לנסוע בכביש הזה''

מישל : ''ככה נסעו בדרום אפריקה...''

אני : '' למה את מתכוונת ?''

כולם יחד : ''אתה יודע , האפרטהייד וכל זה , מנדלה , אפריקנ'ס''

 אני : ואיך  זה ניגמר ?

.......................!!!!!!!!!

...................( מקור תמונה - וקיפדיה )

למה אבו שוקרי סגור ביום ירושלים

''יבנה המקדש – יישרף  המסגד...''   או

                                ''זה לא כל  כך  נעים  לראות חומוס סגור''

  ביום  ירושלים  האחרון  נערכתי  לטיול  חומוסיות  לארבע חברות פרלמנט  מלטבייה  , ולכשיצאנו מרחבת  הכותל  צפונה לרחוב הגיא נתקלנו בחבורת  חוגגים ששרו  שיר הלל לירושלים  השלמה ולבניינה במהרה בימינו שכלל  את  המילים  הבאות – ואני מצטט ''ייבנה ייבנה המקדש ,,, יישרף  יישרף  המסגד''....

   הפזמון חזר על  עצמו  מספר פעמים ומיד הופיעה מימין להקת  חוגגים  נוספת עם ההמנון  הידוע  ''ברוך  הגבר...''  .

ואז הם  באו  בהמוניהם  אל  תוך  הסמטאות  הצרות מנופפים בדגלי ענק כחול  לבן ושרים  במעגלים  לא שירי ירושלים  כי  אם  שירי  אימה ופחד – מה יעוללו לתושבי  ירושלים המוסלמים  ביום  הדין  הקרב ובא.

הנשים  שאיתי הבינו מהר מאד את המתרחש בייחוד לנוכח המראות של  חנויות העיר העתיקה המוגפות  במהירות  למראה קהל  החוגגים...

ניסיתי להסביר לבנות  מלאות  החן את  יום  החג ומשמעותו .. ומעולם  לא שמעתי את עצמי בחריפות כה רבה נגד השנאה והגזענות של  של  ''אוהבי ירושלים''   ....   

כך  יצא  שדווקא  ביום  ירושלים  אני  מוצא עצמי  מול  אבושוקרי  המבוהל  שסוגר את  העסק דווקא בגלל  יום  ירושלים ומנסה להסביר את  ירושלים   לארבע  יפהפיות  לטביות.,,,,

הייתי  סקרן  לדעת  ... ממי אבושוקרי  פחד יותר – מהחוגגים או  מפעילי אש'ף שהסתובבו  בסמטאות ופיקחו  על  השביתה הכללית ביום  חגה של  ירושלים.

ההרגשה הייתה מבאסת  משהוא  איך  הפך  יום  איחוד ירושלים  ( ''בן  צור סע'' ) ליום  חגם של הניאו לאומנים  וממי יש לנו לפחד בהמשך .. מאנשי  אש'ף  ? מהסהרורים של  הימין ? ואולי משניהם  יחד .

למי שייכת  ירושלים הזוועתית הזו  –של  ברוך  הגבר ושריפת  המסגדים ?, זו  לא ירושלים  שלי

באותו ערב שחיפשתי  קצת שירי  משוררים  ליום  ירושלים  הגעתי  לאתר של  ''הימין  האמיתי '' והנה קצת  מהרהורי  ליבו  של  אוהב ירושלים  שאינו  יודע  שבלעדי ''הצוררים '' רבין  ובן  גוריון  הוא לא היה זוכה לחגוג את  יום  ירושלים

והרי זה לפניכם: ( מפרסומי  יום  ירושלים באתר אינטרנט של  ''הימין  האמיתי'' )

באמת אני מעדיף להיות בבית

לא שאני שונא  ללמוד, אני דווקא תלמיד טוב, אך המורים אוי המורים, ומשרד החינוך, גועל נפש.

אני לא מבין למה אני צריך ללמוד בשיעורי היסטוריה כמה "גדול" היה דוד בן גוריון או רבין ימח שמם וזכרם.

ולא מבין למה אני צריך ללמוד בשיעורי "תנך" מה שכמה חילונים מ"משרד החינוך" שאנסו וסרסו את התנך ככה שיתאים למוסר המעוות והשמאלני שלהם.

או למה צריך ללמוד בספרות יצירה עלובה ומתורגמת בעילגות, שיש חומר כלכך איכותי במקורות היהודים! בושה!.

אז מה יש לנו כאן  - מתכון  מנצח  לאהבה ליום  חג או  אולי  מתכון  בטוח לפיצול ,לשנאה, לאלימות ,לרוע... אני כבר  הפסדתי  את  ירושלים...

בלטביה כבר קיבלו את  התשובה ,,,, אין  חומוס ביום  ירושלים  - מקסימום בייגלה של
  אתמול  בשער יפו.

הכתרת המלך הראשונה במדינת ישראל

הכתרת מלך בהר הרצל או  לוויה שהפכה למסע ניצחון.

   בקורס מורי הדרך בו אני מבלה  את מיטב זמני בשנה האחרונה קיבלנו את תכנית הסיור המודרך לשבוע הנוכחי ובו נכלל הביקור באתר ''הר הרצל'', ובסיור שנערך  אמש  התבררו לי מספר עובדות מפתיעות על   דרכו האחרונה של הרצל במדינת ישראל .

  ואז שמתי לב לידיעה  שהופיעה בעיתון ''היה זה טקס הכתרת המלך'', (ידיעות אחרונות, 18.8.1949)  במילים  האלה ממש .כתב העיתון מתייחס  כאן לרגע הורדת הארון למעמקי האדמה בשעה 1728 יום קודם ,  ובעצם  מבטא את רגע השיא של של לווית הרצל  המחודשת בירושלים.  היה זה גם מסע ניצחון. ההלוויה הממלכתית הראשונה במדינת ישראל הייתה ביטוי לא רק לתחושת ההערכה וההערצה לדמותו של החוזה –אלא ניצחון העם היהודי ותקומתו מחדש.

 לפי הידיעות באותם ימים עברו כ 350000 איש על פני ארונו של הרצל  ברחבי א'י , כאשר מסע הלוויה משחזר את ביקורו ב 1898 מתל אביב לירושלים דרך המושבות אותם הוא פקד. מספר שיא  של משתתפים במסע לוויה לא היה כאן מעולם , ומהווה שיעור השתתפות של למעלה מחמישים אחוז מכלל האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל ( נכון לאוגוסט 49 ).

    הרצל ביקש בצוואתו להיטמן בארץ ישראל, ולוויתו ב 49 מבטאת  את השילוב המנצח בין הוגה הציונות - הרצל  לבין  קבלן הביצוע – דוד בן גוריון.מימושו של החזון  -בעצם הקמתה של מדינת ישראל העצמאית  אבל בן גוריון  ( יחד עם ויצמן ) איננו מסתפק בכך ודואג להביא את הרצל  לקבורה ממלכתית  בא''י.

ב''ג רואה בלוויה שכזו והקמתו של אתר קבורה לראשי העם והמדינה ביטוי לעוצמה הפיזית והרוחנית של עם ישראל המתחדש בארצו. אבל גם המקרא מייחס חשיבות  יתרה לקבורה בתחומי א'י. (בראשית נ' 13) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא.

מכאן אנו למדים שמסעות לוויה ממרחקים של מנהיגי האומה הם מסורת רבת שנים ומעניקה בעם משנה תוקף למשנתו ומורשתו  של הנפטר .

 מצד שני אנו רואים את ההקבלה שעושה כתב העיתון עם טקס  הכתרת מלך– האם כתב העיתון טעה או הגזים בתיאורו?

 ידיעות אחרונות לא טעה בתארו את מסע הלוויה של הרצל. ההתרגשות , האופוריה,החגיגיות, האחדות ,ערפול החושים– כל אלה הם ביטויים זהים – בין אם  זו לוויה של איש כהרצל או הכתרתו של מלך בישראל. ( אין  ספק שהכתב קרא או ראה את  טקסי הכתרתם של מלכי אנגליה או האפיפיור )אולי העיתון ביטא בכך מאוויים כמוסים של עמינו לשיבתו של מלך לישראל..או שאולי הרצל בקבורתו בירושלים , מעל גבעה נישאת על פני העיר  כולה  חושף תקווה משיחית  תמימה הקיימת בכל אחד מאיתנו.

טקס הכתרת אלברט ה3 מקור וקיפדיה

קבר  הרצל  הפך את ההר הנידח הזה לקדוש ובמשך הזמן הועמסו עליו אתרים נוספים.(בית הקברות הצבאי, יד ושם ) וההר כולו הפך למסע של גבורה ותקומה בין מצבות.....

הר הרצל הפך לפנתיאון  הלאומי של גדולי האומה הקבורים כאן ( למרות שבן גוריון, בגין,וויצמן קבורים הרחק מכאן ). בנוסף נערכים ליד הקבר חגיגות יום העצמאות וטקסי יום הזיכרון. אבל שום טקס או קבורה ממלכתית הנערכים על ההר לא משתווים למסע הלוויה של הרצל  ולרגשות העזים שליוו אותו  ,מסע ניצחון שכולו – טקס הכתרת מלך.

 עצמות הרצל  יורדות ממטוס אל על מקור וקיפדיה

   

סיפור כשר לפסח

תרועת  תפוחי אדמה סיפור לפסח

  כמידי שנה בעודנו בעיצומם של הנקיונות והריבים  לכבוד הפסח הפנתה אשתי את תשומת לבי לידיעה קטנה מעל גבי האינטרנט –ואני מצטט 'הפעם אני לא מוותרת – יש פסטיבל תפוחי אדמה בדרום ואתה לא תמנע ממני לגעת באושר...'

ולפניכם הידיעה במלואה..

...בין אירועי הפסטיבל - מופעים לילדים ובמת בידור מרכזית, תחרויות היתוליות, פינות יצירה, מתפוחי אדמה, מופעי בישול ,מבוך ענק, תערוכת זנים, שוק איכרים..... והדגש על שוק איכרים...

' מתי 'השבתי

' בדיוק שנהיה בחופשה אצל רודני ברביבים' זעקה אשתי כשדמעות גיל מציפות אותה ... נלך ונתמוך בתושבי הדרום...

 וכך  ביום השני לחופשה , השכמנו קום שבע משפחות לשיעור יוגה אצל רודני  עם  ידיעה ברורה שתפריט הצהריים יהיה מבוסס על  המטבח האוסטרו – גרמני . אכלנו ארוחת בקר קטנטנה , ודיסקסנו את החוויה הענקית המצפה לנו – והפלגנו למחוזות מהבילים  של מרקים, גראטן,,פום אננה, ווישיסואז , שרקוטרי ומה לא....

  כמובן שכל אחד מאיתנו התחרה בסיפור המתכון הטוב ביותר שנתקל בו ואני סיפרתי בגאווה אודות 'המחשי ' המפורסם ( תפוח אדמה ממולא בשר ) מבית הסבתא התוניסאית , ואילו חברי שגר בציריך מספר שנים ,תיאר באריכות את פסטיבל ''היידי'' שלא החמיץ כל שנותיו בשוויץ שמלווה בשתייה הגונה של יינות ריזלינג וגוורצמינר .

 אשתי  ויתרה על ארוחת הבקר וסיפרה באריכות על המתכון ההונגרי - סודי של אביה ( ז'ל) -  תפוחי אדמה בנוסח הקרקס של הדנובה .. שאין מנה טעימה ועשירה ממנה....

מיד הזכרתי לכולם את הנקניקיה השמנמנה שאכלנו בלייפציג  לפני המשחק של ארגנטינה מול מקסיקו  ולידה – לא פחות מאשר סלט תפוחי האדמה הטוב שאכלתי בחיי..

  הספקתי לגרור אותם( את החבורה ) למצפה רביבים  ולדחוף להם קצת מורשת קרב והתיישבות בנגב  שכמובן לא עניינו איש למרות ניסיונותי המטופשים להתחפש לפלמחניק  ( אכן כן )  ולשיר את שיר פלמ'ח על כיבוש הנגב ..

'' רוצים תפוחי אדמה '' זעקו החברה בנחישות '' ניוקי ברוטב שינקין '' נשמעה קריאה  מהמדבר,'' גולש תפודים כמו של שנה שעברה בסקי  '' שמעתי ילד קטן מזה רעב...

ניסיתי קצת ביר עסלוג' . קרבות עוג'ה אל חפיר , טור שריון מצרי , משהוא בשביל הילדים,,, נאדה ,, כלום.

  לתמימותי  עוד העליתי את הרעיון לעבור ב'רוחיבה'  מדרום לחלוצה  ולספר קצת על הנבטים , דרך הבשמים ,יין נבטי , וארכיטקטורה מדברית .. והבטחתי להם מנגל מדברי.... ומיד חטפתי מנה הגונה   ---'' תפוחי אדמה עכשיו''  '' סע לגבולות ''

    הנסיעה נמשכה נצח , ושמענו מוזיקת טוויל די וטווידל דם....

  באוטו אכלנו שלוש דוריטוס  ,שניים במבה, וקינחנו בצ'יפס על טהרת השמן זית ( זה בשביל הבריאות אומרת אשתי ) בנסיעה של 12 דקות  - העיקר לא להגיע מורעבים גרסת המשפחה.

 מרחוק מגרש  החניה נראה עמוס לדאבון ליבינו.מרחוק ראינו את היידי , את מוצארט,בטהובן וטומי לפיד.

השתחלנו פנימה לרחבת האיכרים  

חיפשנו את היידי ,את אמא טרזה , ואת פרנקפורטר...

מצאנו דוכן נקנקיות כשרות לפסח  ( בצבע זרחני ) וכרוב כבוש  ( רקוב )

 את העיקר שכחתי היתה גם מוזיקה כפרית עליזה של שרון חזיז ומשה פרץ.

 לא נורא אמרה אישתי..

 בסוף שבוע הבא יש פסטיבל  גבינות וקישואים ליד מודיעין – על זה אני לא מוותרת...

   לתגובות בקשות והרהורים ami5897@gmail.com